לחמם את הדברים בלי לגרום להם להתפוצץ
יצירת חיישני מימן דורשת שימוש בחום רב, אך יש כאן בעיה – כשעובדים עם חומרי ניקוי כימיים, החום הזה הופך לסכנה. ניצוץ אחד לא נכון או שטח שחם מדי יכולים לגרום לשריפה. זה בוודאי לא היום שכולם רוצים שיקרה.
לכן אנחנו לא משתמשים בכל סוג של מחמם. אנחנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום מיוחדות, שנוצרו במיוחד עבור אזורים מסוכנים כאלה.
הבעיה עם מנורות רגילות
רוב מנורות האינפרא-אדום הרגילות אינן מוגנות כראוי. יש להן חלקים חשופים, והמעטפת שלהן נהיית חמה מאוד. בחדרי ניקוי, אדי החומרים הכימיים נוטים להתקבץ על החלקים האלה. אם אדי אלה נוגעים באזור חם, או אם יש ניצוץ, זה יכול לגרום לשריפה. אי אפשר פשוט לקנות מחמם רגיל ולקוות לטוב – הם לא נועדו לשימוש באוויר רגיש לפיצוץ.
איך אנחנו פותרים את זה
אנחנו פותרים את זה על ידי הכנסת המנורה לתוך מעטפת שעשויה מספיר או קוורץ עמיד כימית. לאחר מכן, אנחנו סוגרים את הקצוות באמצעות חומרים עמידים לחום, ומחברים את החוטים באמצעות אפוקסי או חומרי קרמיקה. כך נוצרת דופן חזקה בין רכיב החימום לבין הגזים הדליקים בחדר.
אך הטריק האמיתי הוא העיצוב של “נקודת הקור”. אנחנו מוודאים שהטמפרטורה בחוץ לא תגיע לרמה שעלולה לגרום להתפוצצות של החומרים הכימיים. כך המנורה נשארת בטוחה למגע, גם כשהיא פועלת באופן אינטנסיבי.
החיסרון (כי תמיד יש חיסרון)
הוספת מעטפת מגנה פירושה שיש חומה בין החום לבין החיישן. כתוצאה מכך, יש ירידה בעוצמת החום שנוצר. כדי לפתור זאת, אנחנו מעלים את ההספק של המנורה או משנים את אורך הקרן, כדי שהטמפרטורה תהיה כמו שצריך. חשוב לציין שיהיה צורך לשנות את המשתנים של הבקרים PID. יש עיכוב קל בתגובת המנורה לחום, כך שייקח זמן עד שהיא תגיע לטמפרטורה הרצויה.
וכדי להיות בטוחים? יש לחבר את המנורה למעגל חשמלי שמוגן מפני פיצוץ. כך המערכת נשארת יציבה, וחשוב מכך – כל האנשים בחדר נשארים בטוחים.